By Rabbi Dovid Markel
Question:
In today’s society intermarriage is unfortunately not uncommon. Oftentimes, a situation arises that an individual will have a Jewish mother and a non-Jewish father.
The Torah states[1] regarding the commandment of honoring one’s parents, “Honor your father and your mother, in order that your days be lengthened on the land that the Lord, your G-d, is giving you.”
However, how does the commandment of honoring one’s parent apply to a scenario where the father is not a Jew? What are the parameters of respecting a father who is not Jewish, both during his lifetime and after death?
Some of the issues that will be discussed will be whether the Jewish offspring is commanded to honor his father at all, what the parameters of that respect are in general, and what they are following his father’s death.
Does the child mourn his father? Must/can he sit shiva for him, rend his garments, recite the Kaddish and the traditional formula of “Hamakom yenachem eschem,” etc.?
If the response to any of the above questions is in the negative, what things can or should take its stead?
Respecting Parents
In order to properly address this question, it is important to provide a general overview of the concept of honoring one’s parents and the various reasons given for the commandment. A proper appreciation of the Mitzvah will assist in clarifying whether this commandment is applied to the offspring of a gentile in the same way it is for a Jew, or if it perhaps fits under an alternate rubric.
Honoring one’s parents is one of the great Mitzvos that are mentioned in the Torah. Its importance is to the extent that it is mentioned in the Ten Commandments and has been equated to the Mitzvah of honoring G-d Himself.[2]
Respecting Parents – The Reasons
In understanding the commandment of honoring one’s parents there is a discussion as to the rationale behind this law. Some authorities understand it to be a basic ethical and logical imperative, while others see it as a commandment whose reasoning cannot truly be grasped (as shall be explained).
The most basic reason given to explain this Mitzvah, postulated by the Chinuch, is that honoring one’s parents in an expression of gratitude for all that the parent has done for the child.[3] The parent brought the child into this world, cared for it and nurtured it, and the offspring must express that gratitude by showing deference to the parent.
Others explain that it has to do with a repayment of a debt.[4] The parent supported the child and cared for its needs which created a responsibility that the child must then repay.
Still others say that it is connected to the commandment of honoring G-d.[5]
In classifying this commandment, there is discussion as to whether the Mitzvah of respecting one’s parent is considered a commandment between man and man[6], or between man and G-d. [7]
As well, the commentators explain that there are two aspects present. One dimension of the commandment is considered to be a rational instruction (mishpat) and another falls under the classification of a super-rational edict (chock). [8]
The pertinent part of the above discussion as it applies to our question, is that if the commandment is a basic ethical imperative between man and his fellow, then it is understood that the concept applies to a non-Jew as well. If, however, honoring one’s parents is an edict between man and G-d, then it is clear that the commandment will have a different set of rules when applied to a gentile.[9]
Non-Jews and Honoring Parents
There are various instances where the Torah expresses the trait of honoring parents amongst non-Jews.
The Torah states[10] in regards to Noach’s son Cham, that he “saw his father’s nakedness, and he told his two brothers outside.” The Pirkei D’Rabbi Eliezer[11] writes concerning this statement, that the essence of his wickedness was that he did treat his father respectfully. [1]”
Additionally, the Medrash[12] tells us that when Esav[13] would serve his father, he would don royal garb. The Medrash[14] as well writes that it was because Esav honored his father that he was rewarded. [15]
Furthermore, the Torah[16] states concerning a woman that was captured in war, “And she shall remove the garment of her captivity from upon herself, and stay in your house, and weep for her father and her mother for a full month.” Rabbeinu B’Chayeh explains that the reason for this is due to the commandment of honoring one’s parents that gentiles are commanded in regards to as well. [17]
However, the Talmud seems to imply that non-Jewish people are not instructed to honor their parents.[18] Although the Talmud learns the degree that one must show respect for one’s parent from the manner in which a certain gentile respected their father[19] and mother[20], the Talmud concludes the story with the statement, “If one who is not commanded [to honor his parents], yet does so, is thus [rewarded], how much more so one who is commanded and does so.” Clearly, the Talmud believes that gentiles are not instructed to honor their parents. [21]
The commentators explain that the reason the magnitude of honoring parents derives from an episode that occurred with a gentile, is to display the degree that logic dictates that one should respect their parents—even without a commandment.[22]
On the other hand, there is some indication that a non-Jew would be responsible for the Mitzvah of honoring their parents.
Rambam[23] writes concerning a convert, that he must respect his parents[24] “so that people will not say: ‘they came from a more severe level of holiness to a lesser level of holiness, for this person degrades his father.’” The implication of this statement is that before this individual converted it was indeed mandated that he accord his parents with respect.[25]
There are those that hold that non-Jewish people are not only commanded to fulfill the Mitzvos that are clearly enumerated as the Seven Noahide laws, but they are also obligated regarding that is logical and ethical as well.[26] Being that the Mitzvah of respecting one’s parents is a basic ethical imperative, It is automatically demanded of them.
The Rebbe asserts, that because the idea of honoring one’s parents is logical and needed for the continuity of society, it is therefore mandated in the Seven Noahide Laws.[27]
The Netziv[28] explains that that there are two aspects in honoring one’s parents: the ethical imperative and the aspect that it is a chok—a super-rational edict from the Almighty. Though non-Jews are obviously not instructed to keep this chok, they are nevertheless bound by the moral imperative of honoring parents.
A Convert Honoring Parents
As expressed above, non-Jews are instructed to honor their parents because of the moral imperative of repaying all that their parents did for them.[29] While a convert is technically not related to their biological parents,[30] nevertheless, Rambam[31] asserts that they must honor their parents “so that people will not say: ‘they came from a more severe level of holiness to a lesser level of holiness, for this person degrades his father.’”
It is understood that the imperative that a convert honor their parents is rabbinic in nature[32].
Addressing the Question
In order to properly address the enquiry as to whether a Jewish child born from a non-Jewish father must honor his father, it is important to clarify three points:
- What is the relationship between a Jewish child and his non-Jewish father?[33]
- Can the rule that Rambam postulates[34] that a convert must honor their parents “so that people will not say: ‘they came from a more severe level of holiness to a lesser level of holiness’” be applied to a person that was Jewish from birth?
- What does the imperative that a person must show hakaras hatov (gratitude) to a person who showed them kindness include?
Status of the Child
In the Torah, we find the following two verses regarding marriage between a Jew and a gentile:
“Do not marry them; do not give your daughter to his son, nor take his daughter for your son. For he will turn your son away for me and they will serve other gods.”
Although the child is the offspring of a non-Jew, the Torah nevertheless refers to him as “your son,” i.e. the son of a Jew. Understood therefore, is that the child is considered the child of the mother[35] and not the child of the father[36].
Consequently, it is understood that there can be no mandated responsibility of honoring the father who is a non-Jew, as from a Torah perspective, the non-Jewish father is not halachikly related to his Jewish son.
Even were the father to later convert, the son would have no responsibility to honor him—under the parameters of the commandment of honoring one’s parents—as the son is not considered halachikly related to the father[37].
Similarities to the Convert
Having established that the son of a Jewish mother and non-Jewish father is not considered his father’s son, we must now investigate if the child has the imperative to honor his father in a similar way that a convert must honor his father.
Concerning a convert Rambam[38] writes:
A convert is forbidden to curse or to strike his gentile father or to degrade him, so that people will not say: ‘They came from a more severe level of holiness to a lesser level of holiness, for this person degrades his father.’ Instead, he should offer him certain measures of honor.
It is important to clarify whether or not this logic can be applied to a Jew that was born from a gentile father, in a scenario where the child was never a gentile. Concerning someone that was born a Jew there seems no concept that “people will…say they came from a more severe level of holiness to a lesser level of holiness. [39]”
According to Rabbi Akiva Eiger,[40] who says that in truth there is no obligation for gentiles to respect their parents, and the only reason that they do is out of custom, it would seem that Rambam’s reasoning is merely the concept of chilul HaShem and not that there was intrinsically some halachik concept of honoring of parents that carries over to a convert. It would seem clear, that following his reasoning, there would be no reason to obligate a Jew born to a non-Jewish father with any degree of honor. [41]
Rabbi Moshe Feinstein is of the opinion, however, that the reason that a convert must continue to honor their parent is because there is indeed a halachik reason to do so.
He explains, that the concept of hakaras hatov (gratitude) is equally applicable to a non-Jew as it is for a Jew, and therefore a convert must continue to show gratitude towards their biological parents. [42]
Accordingly, this reasoning applies to our scenario as well. [43] Though the child was born from a non-Jew, he must nevertheless show his father gratitude for all that the father did for him. [44]
Hakaras Hatov
As explained, the child born of a non-Jewish father is not responsible in the commandment of honoring his father. Instead, his obligation towards his father is that of gratitude. [45]
It is therefore important to explain the concept of hakaras hatov in general, and how it relates to this scenario in particular.
The concept of gratitude is an integral one in Judaism, and is considered not merely a good trait but an actual debt that one must repay. [46] The Medrash says that a person who is ungracious to his fellow will show ingratitude to G-d as well.
Additionally the Medrash[47] explains, that though Moshe was himself commanded to take revenge against the Midianites, he nevertheless abstained and sent Pinchas[48] in his stead. His refraining from fulfilling this directive personally—though it was a straight order from the Almighty—is expressive of his gratitude to the Midianites for harboring him for many years after escaping Pharoah.[49]
When showing appreciation, the Torah demands that a person appreciate even an inanimate object.[50] If the Torah is so concerned about an object, which cannot appreciate the gratitude and did not choose to do the kindness, how much more so must one show appreciation towards a parent, who has free choice[51] in creating and caring for the child and who can understand the gratitude[52] that is accorded to them.
Nevertheless, although the imperative that one show gratitude is indeed immense, there is a marked difference between the display of gratitude that one must demonstrate to their parents and the commandment of honoring one’s parents.
The Mitzvah to honor parent includes various laws regarding the exact parameters of honor that one must accord, the commandment that one show reverence towards their parents and the prohibition against cursing them.
Though the child of a non-Jew must indeed show a modicum of respect towards his father,[53] the extent is not to the same degree.[54] While the Torah demands that a person demonstrate a specific type of honor towards his parents, which can seem antiquated and overboard by today’s standards, the Jew must only respect his non-Jewish father according to the typical practice around him.[55] He is as well not instructed to fear his father and is not punished[56] for cursing him or hitting him.[57]
Inheritance
The Talmud[58] explains concerning a non-Jew and inheritance that biblically, a non-Jew inherits his father.
There is a rabbinical edict that tells us that converts as well inherit their non-Jewish father, lest they return to their previous ways.[59]
When it comes to an inheritance, the son has no rights to the father’s inheritance.[60] It is understood though, that there is no reason in this case to enact a rabbinic decree, as the child is born Jewish and therefore no consideration that he return to sinful ways.[61]
Respecting the Mother
Concerning respect for the Jewish mother there is some dispute amongst halachik decisors.
The question regarding whether respecting the mother is mandated derives from a halacha that Rambam writes concerning the prohibition to curse the Jewish mother:
Rambam[62] writes regarding someone whose father was not Jewish at the time of conception but whose mother was: “Just as such a person is not liable for cursing or striking his father, he is not liable for cursing or striking his mother. This is derived from:[63] “One who curses his father and mother shall die.” Implied is one who is liable for cursing his father is liable for cursing his mother. Since such a person is not liable for his father, he is not liable for his mother.”
The question is, if the reasoning that applies to cursing is applied to honoring as well. Were it to be the same, then the child would not be bound to honor his mother and if the logic is not the same, then the child would indeed be responsible to honor his mother.
There are those that write[64] that the child would indeed be commanded to honor his mother. Others[65] however, are in doubt whether the two laws are interdependent.
Practically, one should accord respect to their mother, as it is a doubt regarding a biblical decree and additionally, notwithstanding the command of honoring one’s mother, a child must show her gratitude because of the command of hakaras hatov[66].
Aveilus
Concerning comforting gentiles for their loss of their relative, Rambam[67] states: “We bury the dead of the gentiles, comfort their mourners, and visit their sick, as an expression of the ways of peace.”
Regarding our scenario though, since the child is not considered related to the father from a halachik perspective, the child is therefore not obligated to mourn his passing.[68]
While there is no concept of mourning a deceased non-Jew on its own[69], according to some there is a halachik concept of mourning for the comfort of the Jewish child who is alive[70].
Therefore, while there may not be an obligation to mourn the father, the child may choose to mourn him if he does desire.
When comforting the child, instead of using the standard formula, one should instead use another language to comfort.[71]
While we do not instruct the child to recite kaddish, if he desires to do so, he is not prohibited. [72] Others suggest that instead of kaddish, the child should recite tehillim for the benefit of his father’s soul.[73]
[1] שמות כ:יב
[2] ועד שיש הו”א בש”ס (ב”מ לב,א) שצריך לציית ליה כשאומר לעבור דבר ה’. ” איצטריך ס”ד אמינא הואיל והוקש כיבוד אב ואם לכבודו של מקום שנאמר כאן (שמות כ, יא) כבד את אביך ואת אמך ונאמר להלן (משלי ג, ט) כבד את ה’ מהונך הלכך לציית ליה קמ”ל דלא לשמע ליה”.
[3]ראה חינוך (מצוה לג): “משרשי מצוה זו שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה ולא יהיה נבל ומתנכד וכפוי טובה שזו מדה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלקים ואנשים . ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סבת היותו בעולם ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל התועלת שיוכל כי הם הביאוהו לעולם גם יגעו בו כמה יגיעות בקנטנותו וכשיקבע זאת המדה בנפשו יעלה ממנה להכיר טובת האל ב”ה שהוא סבתו וסבת כל אבותיו עד אדם הראשון ושהוציאו לאויר העולם וסיפק צרכו כל ימיו והעמידו על מתכונתו ושלימות איבריו ונתן בו נפש יודעת ומשכלת שאלולי הנפש שחננו האל יהיה כסוס כפרד אין הבין ויעריך במחשבתו כמה וכמה ראוי להזהר בעבודתו ב”ה”. עכ”ל
[4] חיי אדם, (א, סז): “ואמרו זכרונם לברכה: דכל מצות הבן על האב ואם הוא פרעון חוב, שהבן חייב לפרוע לאביו ולאמו הטובות שגמלוהו. ומי שאינו מכבדם, נקרא רשע, דכתיב (תהילים לז,כא), “לוה רשע ולא ישלם”.”
[5] רמב”ן (שמות כ,יג)
[6]ראה רמב”ם בפירוש המשניות (פאה א,א) ע”פ ירושלמי קידושין (א,ז) שנקראת “פריעת חוב.”
[7]ראה מנחת חינוך (מצוה לג), רמב”ן ובעל הטורים שמות (כ,יב).
[8] דברי הנצי”ב בהסכמתו לספר אהבת חסד מהחפץ חיים, וראה הרחב דבר (שמות כ יב).
[9] להעיר מדרשות הר”ן, (דרוש יא): “ולפיכך אני סובר, וראוי שיאמין כמו שהחוקים שאין להם מבוא כלל בתקון הסדור המדיני, הם סבה עצמית קרובה לחול השפע האלוקי, כן משפטי התורה יש להם מבוא גדול, וכאלו הם משותפים בין ענין חול הענין האלקי באומתנו ותקון ענין קבוצנו, ואפשר שהם פונים יותר אל הענין אשר הוא יותר נשגב במעלה, ממה שהם היו פונים לתקון קבוצנו”.
[10] בראשית (ט:כב)
[11] פרקי דר’ אליעזר (פכ”ג): “נכנס כנען וראה את ערות אביו וקשר חוט בבריתו וסרסו ויצא להגיד לאחיו נכנס חם ומצא לערות אביו ולא שם על לבו מצו’ כבוד אב”.
ואף שהיה נראה לחלק בין כיבוד אב, לצערו, וכהא דמצינו גבי אב רשע, שאף דאינו מחוייב לכבדו מ”מ אסור לצערו (יו”ד סי’ ר”מ סעי’ יח, בש”ך וט”ז), מ”מ נראה ששייכים גם לכבוד, וכלשון המדרש “לא שם על לבו מצות כבוד אב.” ועיין לקמן
[12] בראשית רבה, (סה,טז)
[13] אבל עיין קידושין (יח,א) שעשו נקראת ישראל מומר. ועיין גם בית האוצר (סי’ א’) בגדר האבות לפני מתן תורה.
[14] תנחומא, (קדושים, פט”ו)
[15] אין הקב”ה מקפח שכרו, בין צדיק בין רשע, מנלן מעשו הרשע, על שכבד את אביו נתן לו הקב”ה את כל הכבוד הזה.
[16] דברים (כא,יג)
[17] שהטילה עליה תורה משפט אבלות שהיא שלשים יום כדי שתעשה חיובה באביה ואמה אם שמעה בהם שנהרגו בעודנו שבויה, כי האדם יתחייב לכבד אביו ואמו בחיים גם לאחר מיתה.
[18] קידושין (לא,א) אחרי שהתלמוד מבאר את הפלאת הכיבוד אב של דמא בן נתינא, הגמ’ אומרת “מה מי שאינו מצווה ועושה כך, מצווה ועושה עאכו”כ”
ועיין גם שם (לא,א) “מאי דכתיב (תהלים קלח, ד) יודוך ה’ כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך בשעה שאמר הקב”ה (שמות כ, ב) אנכי ולא יהיה לך אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר (שמות כ, יא) כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו למאמרות הראשונות רבא אמר מהכא (תהלים קיט, קס) ראש דברך אמת ראש דברך ולא סוף דברך אלא מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת.” ובפשטות נראה שהם שמרו מצות כאו”א אף שאפשר לומר דהודו לדברות הראשונות רק משום דאינו דורש כבודו וצ”ע.
[19] קידושין (לא,א)
[20] קידושין (לא,ב)
[21] וראה נזיר (סא,א) גבי הא דעכו”ם אין להם נזירות, “דאמר קרא (במדבר, ו,ז) לאביו ולאמו לא יטמא . . במי שיש אב, יצא עובד כוכבים שאין לא אב . . לענין . . כיבוד אביו. ועיין שם רש”י ד”ה אלא.
[22] מהר”ל תפארת ישראל (פרק מא): “ביאור ענין זה, החכמים האלו באו לבאר עד כמה השכל מחייב מצוה זאת. כי מצוה זאת בפרט מחייב אותה הדעת והשכל, שיכבד האדם הוריו שהביאו אותו לעולם, כמו שאמרנו. ולפיכך בא ללמד ענין מצוה זאת מן גוי, שאין גוי מקיים המצוה בשביל שנצטוה עליה, רק מה שיגזור השכל בלבד…”
ועיין מהר”ל, (חדושי אגדות מסכת קידושין, חלק שני עמ’ קלז) שביאר הטעם להא דמצינו שנכרים נזהרים יותר במצוה זו: “לכן יש לפרש, כי דבר זה מה שהביאו ראייה מן הגוי שהיה מכבד את אביו ואמו מאוד, וכן אמר במדרש על עשו [שהיה] מכבד את אביו ביותר ממה שמכבד הישראל את אביו. דבר זה הטעם, כי השם יתברך ציוה שיכבד אדם את אביו מפני שהביא אותו אל עולם הזה. וכך אמרו במסכת בבא מציעא (ל”ג א’) אבידת אביו ואבידת רבו אבידת רבו קודמת, מפני שהוא הביא אותו אל עולם הזה ואילו רבו הביאו לחיי עולם הבא. מוכח כי לכך אמרה תורה שיכבד את אביו ואמו מפני שהביאו אותו לחיי עולם הזה, ומפני כי מיוחד האב שמביאו לחיי עולם הזה, ודבר זה מיוחד בו הגוים שאליהם נתנ(ה) העולם הזה, …אבל ישראל שיש לו עולם הבא ולא עולם הזה, לא נמצא בהם כ”כ הזריזות למצוה זאת כמו שנמצא באומות שיש בהם הזריזות למצוה זאת ביותר מאוד.”
[23] רמב”ם (הל’ ממרים ה:יא)
[24] אף שהוא כקטן שנולד. יבמות (כב,א)
[25] אבל עיין רע”א, (יו”ד סי’ רמא) שכתב “היינו בנימוסיהם.” ומשמעות הלשון הוא דהחיוב אינו מדיני תורה אלא שזאת הייתה הנהגתם. ועיין לקו”ש (ה’ עמ’ 154 הע’ 38) שהרבי אומר שפירושו “דוחק.”
[26] עיין תוס’ בבא בתרא (ט”ז, ב’) ד”ה בא, ובהקדמת רב נסים גאון ז”ל שנדפסה בראש מסכת ברכות. ועיין רמב”ן בראשית (לד,יג).
[27] לקו”ש (ה’ עמ’ 160 ואילך) בדעת הרמב”ן שבדינים נכלל כל דבר שהוא מפני ישוב העולם. והיינו משום פריעת חוב (ירושלמי, פאה, א:א). וביאר כי “עיקר הפריעת חוב בזה הוא כשאביו זקן.”
ועיין שם (עמ’ 154) ואילך בביאור למה נענש חם על שביזה את אביו, אף שאינם מחויבים בכבוד אב. וביאר “הגם בני נח זיינען טאקע ניט מצווה אין כיבוד אב ואם האבן זיי אבער דעם איסור פון ביזוי אב.” וביאר עפ”ז לשון הרמב”ם ממרים פ”ה הל’ יא. וביאר כ”ק אדמו”ר ע”פ עירובין (ק,ב) “אילמלא לא ניתנה תורה – היינו למידין,” ומכיון דמצינו (משלי, ל,יז) “עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם, יקרוה עורבי נחל ויאכלוה בני נשר” שזהו ענין טבעי, לכן חייבין על בזיון.
[28] בהקדמת הנצי”ב לספר “אהבת חסד” כתב: “משו”ה ביאר הכתוב דגם על מצות כיבוד אב ואם שהיא מצוה חובת האדם ואין נ”מ בזה א”י מבכל התבל מ”מ היא מצוה חוקית ג”כ ושכרה יותר על האדמה וגו’ וממילא נ”מ לדינא דאחר דכיבוד או”א היא חוקית כמו כל מצוות שבתורה עלינו עם ה’ ללכת בה על פי חוקי התורה דוקא ולא על פי דעת אנושי למשל בעכו”ם שבא על בת ישראל והוליד בן ויש לו אם ולא אב מן התורה חייב בכבוד אם יותר מכבוד אב.” וכן איתא בהעמק דבר (שמות, כ,יב, ודברים ה,טז).
[29] לקו”ש (ה’ עמ’ 154 ואילך)
[30] יבמות (כב,א) ” גר שנתגייר כקטן שנולד דמי.”
[31] ממרים, (פ”ה הל’ א). ועיין שו”ע (יו”ד סי’ רמ”א סעיף ט’): “גר אסור לקלל אביו העובד כוכבים ולהכותו ולא יבזהו שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. אבל עבד שנשתחרר אין לו יחוס והרי הוא כמי שאינו אביו לכל דבר”.
[32] פשוט לפי טעם הרמב”ם. ועיין החינוך (מצוה רס) כתב והגר אסור לקלל אביו הגוי מדרבנן כדי שלא יאמרו בא מקדושה חמורה לקדושה קלה.” הרי דנקט בדברי הרמב”ם כפשוטם שאכן גזירת חכמים היא ולא מעיקר הדין. אבל עיין לקמן דעת האג”מ בזה ועצ”ע
[33] היינו דבנולד עכו”ם היה לו שייכות לפני שנתגייר, וסילק התקשרות זו ע”י גרותו. משא”כ בנולד יהודי היה אפשר לומר שהתקשרותו הוא יותר דלא הוי “כקטן שנולד” לסלק התקשרותו לאביו. או י”ל להיפך דבגר, היה לו התקשרות לאביו, משא”כ לגבי מי שנולד מעכו”ם אין לו התייחסות אחריו כלל. (הכותב)
[34] ממרים (פרק ה’ הל’ יא)
[35] והבן אינו צריך גיור. ראה פתחי תשובה אהע”ז סי’ ד ס”ק א, אוצר הפוסקים שם ס”ק י. אבל ראה תוס’ קידושין (עה, ב) ד”ה ר’ ישמעאל.
[36] קידושין (סח,ב) אמר קרא (דברים ז, ג) לא תתחתן בם אשכחנא דלא תפסי בה קידושי ולדה כמותה מנלן א”ר יוחנן משום ר”ש בן יוחי דאמר קרא (דברים ז, ד) כי יסיר את בנך מאחרי בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך. ועיין שם תוס’ ד”ה בנך “שהזרע מתייחס אחריה.”
וכן הוא ביבמות (מה,ב) עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר.
ועיין מנחת חינוך (מצוה רס ס”ק ח), שהבן אינו מתייחס אחרי אביו הנכרי כלל.
[37] ילקוט יוסף, (כבוד אב ואם, פ”ו הל’ יג)
[38] רמב”ם הלכות ממרים (ה, יא) הגר אסור לקלל אביו העכו”ם ולהכותו, ולא יבזהו כדי שלא יאמרו באו מקדושה חמורה לקדושה קלה שהרי זה מבזה אביו, אלא נוהג בו מקצת כבוד, וכן נפסק בשו”ע (יו”ד סו”ס רמ”א).
[39] החינוך (מצוה רס) כתב והגר אסור לקלל אביו הגוי מדרבנן כדי שלא יאמרו בא מקדושה חמורה לקדושה קלה.” הרי דנקט בדברי הרמב”ם כפשוטם שאכן גזירת חכמים היא ולא מעיקר הדין. ומובן דאין שייך האי חילול ה’ במי שנולד יהודי מעיקרא.
ועוד, דמשמע מדברי הרמב”ם דחיוב הגר בכאו”א הוא דהיה מתייחס אחריו בגיותו עכ”פ. דהרי כתב בהמשך דבריו ” אבל העבד אין לו ייחוס אלא הרי אביו כמי שאינו אביו לכל דבר.” ולכ’ גם בן שאמו ישראלית, ואביו נכרי אין לו התייחסות אחרי אביו כנ”ל. (הכותב)
ועיין באור שמח על אתר שכתב בדעת הרמב”ם: “מוכח כן מדאמר בתו”כ שם אינו חייב מכלל דאיסורא איכא אלא נוהג בו מקצת כבוד. אבל העבד אין לו יחוס כו'” ומשמע דחייב מעיקר הדין משום יחוס. ולכ’ האי טעמה לא שייך גבי מי שנולד מאב נכרי. (הכותב)’
[40] יו”ד סי’ רמ”א
[41] עיין אג”מ (יו”ד ב’ סי’ קל): “וברעק”א שם משמע נמי שעמד ע”ז שלכן כתב בשם פורת יוסף היינו בנימוסיהן דכוונתו בזה שאף שבדיני התורה לא מצינו שבן נח חייב על כבוד אב ואם ולא שייך באנו מקדושה חמורה מ”מ כיון שבנימוסיהן איכא לכבד אב ואם שייך נמי לחשש דיאמרו באנו מקדושה חמורה לקלה והוא כעין טעם חלול השם שיאמרו שהתורה התירה דברים שאף דעת בנ”א היא שאסור”.
[42] עיין שם שכתב: “ולכן נראה לע”ד דהוא מענין איסור כפוי טובה שמצינו בדברי אגדה שהקפיד הקב”ה על אדם הראשון וכן על ישראל וא”כ הוא דבר האסור השוה בין לישראל בין לבני נח . . וענין מצות כבוד אב ואם הוא גם כדי שלא יהיה כפוי טובה . . ולפ”ז אם נפטרו ע”י הגרות מכבוד אב ואם יאמרו באנו מקדושה חמורה שהיינו אסורים מלהיות כפוי טובה לקדושה קלה שאין אוסרים להיות כפוי טובה ואף שאין זה איסור ממש הא גם בישראל עכ”פ יש לאסור גם מאסור זה אף שאין בו חיוב דכבוד אב ואם ממש ויאמרו שבאו מחמורה לקלה”. ומובן שע”פ סברתו אפשר לחייב בן מנכרי גם בגדר כאו”א. (ולכ’ גם לדעת האג”מ היכא דאין חילול ה’ חייב רק כגדר כפוי טובה ולא ככאו”א. ועצ”ע. הכותב)
[43] ‘ילקוט יוסף (כיבוד אב וכבוד רבו’ להרב יצחק יוסף פרק ו’ אות יד.) : “בן לאב נכרי ואם יהודיה אין לו שום יחס לאביו ואפילו אם אביו התגייר אחר כך אין חיוב לכבדו ואם גידלו חייב לכבדו מדין מגדל בן תבירו ומצד הכרת הטוב אבל לא מדיני כיבוד אב”.
וכ”כ ב’חשוקי חמד’ ע”ז (כו,א) בנוגע “האם יציל את אביו העכו”ם שטובע בנהר. וכן משמע ב’העמק דבר’ להנצי”ב (שמות כ, יב) דחייב להכיר לו טוב. ועיין בהנצי”ב בהקדמתו לספר אהבת חסד, דמבאר ע”פ זה שמחויב עפ”ז יותר מכבוד אמו מצד החוק מכבוד אב משום המשפט שבה.
[44] דכתב באג”מ (שם) דבעצם מחוייב בדיני תורה דכתב שם, וז”ל: ובעצם אפשר מטעם שלא יהיה כפוי טובה מחוייב ממש במדת כבוד זה אבל מכיון שעל כפוי טובה לא נאמר איסור ממש כתב הרמב”ם טעם שלא יאמרו באנו מחמורה שמצד זה הוא איסור ממש. ועפ”ז מובן שלגבי יהודי הנולד מנכרי אין “איסור ממש” ורק שמחויב מחמת הכרת הטוב.
[45] וצ”ע בדעת כ”ק אדמו”ר דביאר (בלקו”ש ה’ עמ’ 154 ואילך), דהחיוב של בן נח כלפי אביו הוא או לא לקללו ולבזותו (דעת הרמב”ם) או פריעת חוב (לפי דעת הרמב”ן). ועפ”ז צ”ע באוקימתא דידן. דלפי דעת הרמב”ם אפשר לומר דלא שייך באוקימתא דידן, וע”פ הרמב”ן שאפשר לומר ששייך, צ”ע בגדרי החיוב.
[46] רבינו ירוחם, (דעת חכמה ומוסר ג’ סי’ יב) : ונמצא למדין מזה, כי לא כאשר אנו חושבים ענין הכרת הטוב, או כפית הטוב הוא בגדר מעלה ויתרון הכשר, כי אם דינים יש לו עליו, וגזל ממש יש בידו, ועל פי דין ממש יש על המקבל להתבונן ולהכיר את הנותן גדלו ורוממותו, ולהכיר את הנותן טובתו.”
[47] ילקוט שמעוני (רמז תשפה)
[48] במדבר (לא,ו)
[49] הקב”ה אמר למשה נקום בעצמך והוא שולח לאחרים? אלא ע”י שנתגדל במדין, אמר: אינו בדין שאני מצר למי שעשו לי טובה; המשל אומר: באר ששתית ממנו מים, אל תזרוק בו אבן.
[50] על הפסוק (שמות ז,יט) ויאמר ה’ אל משה אמר אל אהרן קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים על נהרתם על יאריהם ועל אגמיהם ועל כל מקוה מימיהם ויהיו דם והיה דם וכו. אומר ע”כ המדרש (שמות רבה ט,י) אמר רבי תנחום למה לא לקו המים על ידי משה אמר לו הקדוש ברוך הוא המים ששמרוך כשהושלכת ליאור אינו דין שילקו על ידך חייך לא ילקו אלא על ידי אהרן.
[51] ע”ד (ב”ק צב,ב) ” חמרא למריה טיבותא לשקייה.” ומבואר בחסידות (עיין אור התורה, בראשית ז’ תתשסה, שמות ח ג’ג, לקו”ש א עמ’ 183) שאף שהכו”מ הם כגרזן ביד החוצב (ברכות לג,ב) מ”מ צריך לכבד הוריו מפני שיש להם בחירה חפשית.
[52] עיין רש”י (שמות כ,כב) ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך לא תנהג בהם מנהג בזיון חבירך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה.
[53] שו”ת אג”מ (יו”ד ב’ סי’ קל)
ולכן נראה לע”ד דהוא מענין איסור כפוי טובה . . וא”כ הוא דבר האסור השוה בין לישראל בין לבני . . וענין מצות כבוד אב ואם הוא גם כדי שלא יהיה כפוי טובה . . ולפ”ז אם נפטרו ע”י הגרות מכבוד אב ואם יאמרו באנו מקדושה חמורה שהיינו אסורים מלהיות כפוי טובה לקדושה קלה שאין אוסרים להיות כפוי טובה. ואף שאין זה איסור ממש הא גם בישראל עכ”פ יש לאסור גם מאסור זה אף שאין בו חיוב דכבוד אב ואם ממש ויאמרו שבאו מחמורה לקלה.
וניחא לפ”ז מש”כ הרמב”ם אלא שנוהג בו מקצת כבוד שלכאורה איזה שיעור יש בזה, אבל הוא כפי מה שלא יתחשב בעיני הבריות לכפוי טובה שלזה לא יצטרך לכבדו בכבוד הגדול והמורא שחייבתו תורה, אלא בכל מקום וזמן לפ”מ שחושבין אז הבריות.
[54] עיין בלקו”ש (ה’ עמ’ 161) שלגבי בן נח החיוב דכאו”א הוי רק משום ישוב העולם, ולכן במצב שיש יותר ישוב העולם שלא לכבדו, אינו מחויב בכיבודו. ולכ’ נפק”מ הנ”ל שייך גם בנידון דידן
[55] אג”מ הנ”ל
[56] רמב”ם, ממרים (פ”ה הל’ ט) “וכן גר שהורתו שלא בקדושה אע”פ שלידתו בקדושה אינו חייב על מכת אביו וקללתו.” ומיירי בעכו”ם שבא על בת ישראל (מנ”ח רס’ ס”ק ח) ואף שגר אסור לקלל אביו “כדי שלא יאמרו באו מקדושה חמורה לקדושה קלה” לכ’ אין דין זה שייך גבי מי שנולד יהודי מעיקרא כנ”ל (הכותב).
[57] ונפק”מ לגבי הא דאיתא סנהדרין (פד,ב) רב לא שביק לבריה למישקל ליה סילוא מר בריה דרבינא לא שביק לבריה למיפתח ליה כוותא דילמא חביל, וכן נפסק בשו”ע (יו”ד סי’ רמא סעי’ ג) היה קוץ תחוב לאביו, לא יוציאנו, שמא יבא לעשות בו חבורה. וכן אם הוא מקיז דם, או רופא, לא יקיז דם לאביו ולא יחתוך לו אבר, אף על פי שמכוין לרפואה. ופשוט שלגבי אב גוי מותר לרפאותו דהוי הכרת הטוב.
[58] קידושין (יח,א) וז”ל: א”ר יוחנן עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה דכתיב (דברים ב, ה) כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר ודלמא ישראל מומר שאני אלא מהכא (דברים ב, ט) כי לבני לוט נתתי את ער ירושה עכ”ל.
[59] קידושין (יז,א) גזירה הוא דעבוד רבנן שמא יחזור לסורו
[60] בבא בתרא (קמט,א) איסור גיורא, הוה ליה תריסר אלפי זוזי בי רבא. רב מרי בריה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה הואי. . אמר רבא היכי ניקנינהו רב מרי להני זוזי אי בירושה לאו בר ירושה הוא. .
ראב”ן יבמות (מה, ב) וז”ל: “גוי. . הבא על בת ישראל הולד כשר, דלא שדינן הולד בתר הגוי. . דאפקורי אפקריה רחמנא לזרעייהו אלא בתר האם. הילכך אין לו יורשין דלא חשיב בריה”.
[61] ופשוט שאביו הגוי יכול להקנות לו נכסיו מחיים. (ע”ד הקנין סודר שעושין לבת.) (הכותב)
[62] ממרים (פ”ה הל’ י’). והוא מירושלמי (יבמות פי”א הל’ ב’)
[63] דברים, (כא,יז)
[64] בהקדמת הנצי”ב לספר “אהבת חסד” כתב: “בעכו”ם שבא על בת ישראל והוליד בן ויש לו אם ולא אב מן התורה חייב בכבוד אם יותר מכבוד אב.”
וראה בספר מנחה חדשה (פופרש) מצוה לג’ סק”ז שכותב דזה שהרמב”ם פסק לקולה גבי קללה הוא דנסתפק אם הדין הוי כר”ע או כריה”ג בתו”כ קדושים פרק ט’ הל’ ב’, ולכן פסק שא”א לחייבו על קללת האם מספק. אבל לגבי כבוד האם מחייבין את הבן מפאת אותו ספק.
[65] מנ”ח (מ’ לג), וכעי”ז נסתפק בפמ”ג (פתיחה כוללת ח”ב אות יט), הובא במנ”ח שם, באביו רשע לסוברים שאינו חייב לכבדו, אם צריך לכבד את אמו, ובמנ”ח מ’ מח אות ו כ’ שבזה ודאי חייב גם במקלל, שהרי אם יעשה האב תשובה יתחייב עליו, ועיין מנחת סולת מ’ ל”ג אות ג.
[66] עיין ילקוט יוסף, כיבוד אב, פרק ג’ אות יד
[67] רמב”ם הלכות אבל (פי”ד הי”ב). והוא ע”פ תוספתא סוף פ”ג דגיטין, והובא בשו”ע יו”ד (סי’ שס”ז א)
[68] עיין באר אליהו (כ”ץ) עמ’ רצא ” אין עליה שום חוב לשבת שבעה ושאר דיני אבילות ומה שהיא עושה זהו רק מטעם נימוס ולא משום איזה חוב מדיני התורה”.
[69] היינו בלי בנים
[70] עיין באר אליהו (שם) “שהבת היא מחויבת בכיבוד אב למרות שהוא נכרי ואפילו לא התגייר כפי שביארנו לעיל ע”כ מקיימים אצלה ניחום אבלים בתור ניחום אבלים ליהודיה ואין הבדל על מי היא מתאבלת ואיך היא מתאבלת כי עצם מצות ניחום אבלים מתחלק לשני חלקים בעיקר הוא לאבלים עצמם כמו בנידון דידן שהוא רק לאבל ולא לנפטר אך יש גם חלק בזה להנפטר שיש לו זכות עי”ז”.
[71] באר אליהו (שם) “ולענין מה לומה לה כשמנחמים אותה, חושבני שיותר טוב לא להשתמש בנוסח הרגיל שה’ ינחם אותך, ומספיק רק כשאומרים לה לא תוסיפי לדאבה עוד”.
[72] תשובות והנהגות (ח”ב סי’ מג) ” הנה פשוט דכיון שאביו גוי אין מקום לקדיש בשביל אביו אבל אם מתעקש ומבקש לומר שלדעתו אביו היה מחסידי אומה”ע וידיד ליהודים ורוצה שיהא זכות לאביו לעוה”ב לא ראיתי מקום למונעו אם אינו גוזל מאחרים שחייבין מדינא… וכיון שהבן רוצה מאד לומר קדיש אין למחות למונעו ואף שאין אנו מורים לו לומר ואדרבה הדבר תמוה לרבים מ”מ אין בזה איסור שאם מתאמץ דוקא לומר נמנע אותו”. ועיין גם שו”ת יחוה דעת חלק ו סימן ס שמצדד להיתר.
[73] שו”ת זקן אהרון (ח”ב יו”ד סי’ פז). עיין שם שביאר שלא רק שמותר לומר קדיש, אלא ” דיש פנים לצדד מצד ההלכה דיש גם חיוב לכבדו ולומר קדיש” אלא שאעפ”כ מסיק ” ולכן לדעתי כל גר שחושש לעשות כדין ולומר קדיש ברבים יוכל לנהוג ללמוד גם לומר תהלים תחת קדיש. וממ”נ אם למעלה יוצא מזה תיקון לנשמת אביו הרי טוב ובא”ל למודו יהא קודש לו לעצמו. ובדרך הזה יוכל לפעמים להתפלל בפני העמוד וגם לומר קדיש באופן שלא יהא בולט שמחמת אבילותו עושה כן לתקן נשמת אביו הגוי ויהי’ מונע בהנהגה כזאת מדבת רבים שיבואו לידי גיכוך וליצנות שההפסד יהי מרובה על השכר.
